bitterlemons.org – אש צולבת ישראלית-פלסטינית
><><><><><><><><><><><><><><><><><><><

בחירות והסכסוך

4 ספטמבר 2002, גליון 33

================
www.bitterlemons.org
================

כדי להירשם למנוי בגירסת הדואל של bitterlemons.org,
שלח/י בקשה ל-subscribehebrew@bitterlemons.org.
המאמרים הבאים ניתנים לפרסום תוך אזכור הולם של
המחברים ו-bitterlemons.org.

ניתן לראות גליון זה, גליונות קודמים, מסמכים רלבנטיים
ומידע "מי אנחנו" באתר האינטרנט שלנו, www.bitterlemons.org.

בגליון זה
=============================
>< בחירות עלולות להביא לתוצאות לכאן ולכאן - מאת ע'סאן חטיב
פוליטיקה להמונים אינה תמיד מובילה להשגת האינטרס האמיתי של הפלסטינים והישראלים.

>< ינואר 1996 וינואר 2003 - מאת יוסי אלפר
בכל אשר נוגע לבחירות בישראל ערפאת הוא בן הברית הטוב ביותר של שרון.

>< בחירות הן אמצעי במאבק - ראיון עם עזמי אל-שועיבי
אפילו לפני התפרצות אינתיפאדת אל-אקצא הבחירות בקרב הפלסטינים היוו דרישה ציבורית.

>< קיפאון מדיני משיקולי בחירות - מאת אלוף בן
הקיפאון בזירה הישראלית- פלסטינית יימשך לפחות עד לבחירות בישראל, או עד למלחמה בעיראק.

=============================

השקפה פלסטינית
בחירות עלולות להביא לתוצאות לכאן ולכאן
מאת ע'סאן חטיב

דמוקרטיה ובחירות דמוקרטיות הן בתיאוריה אמצעי להתקדמות בסכסוך הפלסטיני-ישראלי, פשוט משום שהן מעניקות כוח בידי הציבור, וניתן להניח שהציבור מעוניין בשלום. ברם למעשה, דמוקרטיה ובחירות יכולות להיות חרב פיפיות.

ניסיוננו המעשי והמוחשי מראה שהתמודדות דמוקרטית ובחירות מגבירים את תאבונם של הפוליטיקאים להשגת תמיכה ציבורית ע"י ריצוי הציבור, שלעיתים מונחה ע"י מניעים רגשיים ושיקולים לטווח קצר. פוליטיקה להמונים יכולה לעיתים להיות מונעת ע"י העדר ידע ואינה תמיד מובילה להשגת האינטרס האמיתי של הפלסטינים והישראלים, שהוא הקטנת המתח ולא הגברתו.

הניסיון הישראלי מראה שלעיתים היו לבחירות תוצאות חיוביות למען השלום, בעוד שלעיתים אחרות הן הוכחו כהרסניות. מסקנתם של מגזרים רבים בעלי משמעות בציבור הישראלי, לפיה יצחק שמיר לא עשה מספיק כדי לנצל את ההזדמנות הראשונה לשלום שהייתה מעולם, ההזדמנות שנוצרה במדריד ובוושינגטון – מסקנה זו הביאה לבחירתו של יצחק רבין, אדם שהיה סביר יותר שינצל את הסדק שנפרץ בדלת.

מאידך, אויב לשלום כמו אריאל שרון אף הוא הצליח באמצעות בחירות לנווט את הציבור כדי להקים ממשלה המתנגדת לשלום, תוך שהוא מנצל בהצלחה את הקשיים שבתהליך. כפי שההיסטוריה הוכיחה ולמרבה הצער, התופעה של בחירות דמוקרטיות המביאות להנהגה המתנגדת לשלום ולדמוקרטיה ולעיתים אף להנהגה אנטי-אנושית, אינה ייחודית לישראל בלבד.

אף בצד הפלסטיני חרב הבחירות היא חרב פיפיות. הבחירות הראשונות - שהן גם האחרונות - שקיימו הפלסטינים הביאו ניצחון למחנה השלום וניצחון גדול לבחירות דמוקרטיות. ברור שלא היה זה מקרה, אלא תוצאה של הישגיו של אותו מחנה שלום, שבאו לידי ביטוי בהסכמי אוסלו ובתחילתה של נסיגה ישראלית הדרגתית מהשטחים הפלסטינים. הייתה תקווה (או אולי אשליה) ב-1996 שתהליך השלום שהציגה הנהגה זו יכול להביא לקץ הכיבוש הישראלי.

למרבה הצער, קיומן מחדש של בחירות דמוקרטיות באווירה הנוכחית, כזו שבה תהליך השלום נכשל ושורר חלל מדיני, ייתן את הניצחון בכל בחירות שיערכו בעתיד למחנה שונה לחלוטין בפוליטיקה הפלסטינית. איני מתכוון לחמאס, משום שלא נראה שחמאס תשתתף בבחירות. אבל המרכז הפוליטי של החיים הפלסטינים הופך יותר ויותר ספקני כלפי תהליך מדיני זה –ה"שלום" היחיד שהפלסטינים הכירו מאז ומעולם.

במילים אחרות, בעוד שדמוקרטיה ובחירות יכולות להוות אמצעי חשוב לפתרון הסכסוך, הן חייבות להיות מלוות באווירה פוליטית מתאימה שתוביל להגדלת הסיכויים לשלום. אדרבא, אם יתקיימו כאן בחירות באווירה הפוליטית הלא נכונה, הן עלולות להביא לתוצאות הפוכות. אין זו סיבה לטעון נגד קיום בחירות, אך זו סיבה לטפח יוזמה ותהליך מדיניים שיכשירו את המחנה הנכון משני הצדדים לנצל את הבחירות למען השלום. - יצא לאור 4 ספטמבר 2002 © bitterlemons.org.

ע'סאן חטיב הוא שר העבודה בקבינט החדש של הרשות הפלסטינית. שנים רבות היה פרשן פוליטי וניהל משרד לקישור עיתונאי.

=============================

השקפה ישראלית
ינואר 1996 וינואר 2003
מאת יוסי אלפר

הבחירות הראשונות (ועד כה היחידות) של הרשות הפלסטינית נערכו בינואר 1996. במהלך הספירה לאחור לקראת בחירות אלו, בשלהי 1995, הייתי מעורב בכינוסה ובתאומה של סדרת מפגשים בין אינטלקטואלים ומנהיגים פוליטיים מטעם קהילת המתנחלים ביהודה ושומרון, לבין אינטלקטואלים ופקידים בכירים מהרשות הפלסטינית שזה עתה נולדה. פרשיה ייחודית זו בתולדות הדו-שיח הלא רשמי הישראלי-פלסטיני מסופרת בספר שפרסמתי לפני חדשים מספר, וגר זאב עם זאב: המתנחלים והפלסטינים. אחדים מהמשתתפים הפלסטינים במפגשים אלה, כמו חסן עספור וסופיאן אבו זיידה, הציגו מועמדות לאספה הפלסטינית הנבחרת וניהלו באותה עת את מסעות הבחירות שלהם.

באחד המפגשים יוצאי הדופן הללו פנו עספור ומחמד דחלן, מראשי הביטחון בעזה, לישראל הראל, אז יו"ר מועצת יש"ע, ולאורי אליצור, אז עורך ביטאון המתנחלים נקודה, ובפיהם בקשה. מתנחלים קיצוניים איימו להפריע לבחירות הפלסטיניות. האם ייאותו הראל ואליצור לרסן את חבריהם מהתערבות במסע הבחירות המתקרב, ולשדלם למנוע אלימות ולשמור פרופיל נמוך ביום הבחירות, 20 בינואר 1996? "יש לכם אינטרס בקיום בחירות חופשיות ודמוקרטיות אצלנו", הסביר עספור.

בימים הבאים שוחחו הראל ואליצור עם מנהיגי מתנחלים נוספים אודות המחויבות לכבד את התהליך הדמוקרטי אצל הפלסטינים ולא להתערב בבחירות שלהם. אכן, הבחירות לרשות הפלסטינית נערכו כסדרן ב-20 בינואר, כשהפרעת המתנחלים מזערית. הבחירות אושרו ע"י משקיפים בינלאומיים כהוגנות ודמוקרטיות על פי רוב. בחירות אלו הכתירו את יאסר ערפאת כמנהיג הבלתי מעורער של הפלסטינים.

באחרונה נקבע סיבוב בחירות שני לרשות הפסלטינית, ע"י מנהיגות ותיקה ולכאורה חסרת סמכות – ל-15 בינואר 2003. הרבה התרחש במהלך שש השנים שחלפו. ישראל והפלסטינים נלחמים זה בזה מזה שנתיים. עצם הרעיון שמתנחלים יפעלו להקלת תהליך בחירות פלסטיני נשמע כיום כבדיחה גרועה. במו ידיו הרס יאסר ערפאת את אמינותו בקרב הישראלים, בקרב ערבים רבים ובכלל זה פלסטינים, ובשאר חלקי העולם. הרשות הפלסטינית נחשבת בחוגים רבים כישות טרוריסטית, נגועה בשחיתות. ישראל – כואבת וכועסת מפיגועי ההתאבדות וחשה את עצמה נבגדת ע"י ערפאת וחבר מרעיו – השתלטה מחדש על רוב אזורי A ו-B, הנהיגה עוצר ומגבלות תנועה קשות נוספות, והעולם עבר על כך לסדר היום. עבור רוב הפלסטינים הפכו חיי היום יום לגיהינום. חלק מהאליטה הביטחונית-מדינית בישראל דוגל עתה בגלוי באמצעים אף קיצוניים יותר – החל מ"טרנספר" ועד למעין "דה-נאציפיקציה" של תשתית המנהיגות הפלסטינית.

קשה להאמין שלפני שש שנים בלבד ישראלים, אפילו קיצונים כמו המתנחלים, יחד עם הממשל האמריקני ורבים אחרים בזירה הבינלאומית, תמכו בגלוי או לכל הפחות השלימו עם בחירתו של יאסר ערפאת. כיום, לעומת זאת, רבים מבין אותם הגורמים נוקטים גישה צינית או מניפולטיבית: אם ניתן להבטיח מראש שבחירות פלסטיניות נוספות יניבו מחליף צח וטהור לערפאת, ובאווירה נטולת אלימות, בסדר; אם לאו, עדיף לדחות את הבחירות או לבטלן כליל. בכל מקרה, האלימות הפלסטינית הנמשכת פירושה המשך הכיבוש הישראלי – שפירושו חוסר אפשרות לקיים בחירות פלסטיניות. ואולם אפילו תיסוג ישראל בזמן, סירובו של ראש הממשלה אריאל שרון להתיר לפלסטינים תושבי מזרח ירושלים להשתתף בבחירות (כפי שעשו ב-1996) יהווה, קרוב לוודאי, עילה מספקת לערפאת למנען.

נסיבות אלו מחזקות את ההערכה, המיוחסת לשר החוץ שמעון פרס, שבכל אשר נוגע לבחירות בישראל ערפאת הוא בן הברית הטוב ביותר של שרון. לא זו בלבד שהתמיכה של ערפאת בטרור הביאה לבחירתו של שרון מלכתחילה. אלא שכל עוד ערפאת בשלטון ולא נערכת רפורמה של אמת במוסדות השלטון הפלסטינים, לא יופעל הרבה לחץ על שרון – מצד ממשל בוש ומצד הציבור הישראלי כאחד – לכונן מחדש תהליך שלום רציני. וכל עוד אין ציפייה לתהליך שלום, סביר שמצביעים ישראלים מהשמאל ומהמרכז, שבחרו בשרון בראשית 2001, לא יעבירו את תמיכתם למועמד מהשמאל בבחירות הישראליות של 2003, ומצביעים מהימין יעדיפו את שרון על פני נתניהו.

הטענה שקיימת סימביוזה בין ההתנהגות הפוליטית הישראלית לזו הפלסטינית אינה חדשה. ערפאת, במעשיו ובמחדליו, מעלה ומוריד ראשי ממשלה ישראלים מזה כעשור. זה עדיין המצב: כנראה שאין הוכחה טובה יותר שהאיש נשאר "רלבנטי". – יצא לאור 4 ספטמבר 2002 © bitterlemons.org.

יוסי אלפר הוא פרשן מדיני. כיהן בעבר כמנהל מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים.

=============================

השקפה פלסטינית
בחירות הן אמצעי במאבק
ראיון עם עזמי אל-שועיבי

:bitterlemons הצעה חדשה לחוק הבחירות נוסחה לאחרונה עבור המועצה הפלסטינית המחוקקת. מהם עיקרי ההצעה?

שועיבי: הצעת החוק החדשה עוסקת בעניין הכללי ובהתפתחויות שאירעו בשטח. ככזו, הצעת החוק מאפשרת למועצה המחוקקת להיכנס לבחירות הבאות בהקשרן של נקודות מבט רבות – הפלסטינית, הישראלית והבינלאומית.

בוצעה הערכה של ניסיונות העבר על מנת להתמודד עם המכשולים בהם נתקלת המועצה הפלסטינית המחוקקת, הנובעים משיטת הבחירות ומחוק הבחירות הישן (חוק מס' 13, 1995), שהיווה הבסיס לבחירות 1996. חוק זה, במיוחד פרוטוקול הבחירות (נספח 2 בהסכמים שנחתמו ב-28 בספטמבר 1995 בוושינגטון) הדגיש את ההסכמים בין ישראל והפלסטינים.

:bitterlemons מדוע הוצעו שינויים אלה בעת הזו דווקא? האם קיימות בעיות עם החוק הישן, או שמא קשור הדבר להתפתחויות בשטח?

שועיבי: המצב החוקתי החדש הביא אותנו לבחון מחדש כמה מהסעיפים הישנים, ובסופו של דבר הגענו להצגת הצעת חוק חדשה לחלוטין. המועצה הפלסטינית המחוקקת אישרה את הצעת החוק הזו, במהלך כינוסה ביום ראשון, 1 בספטמבר לאחר קריאה טרומית, ואז היא הועברה לוועדה המשפטית להכנה לקריאה ראשונה.

המניע מאחורי הצעה זו היה שחוק הבחירות הישן התבסס על שיטה של רשימות מועמדים אישיים ורשימות פתוחות, ועל בחירה מיידית של כל מספר [של מועמדים] במסגרת תקרה קבועה. המועמדים שקבלו את המספר הגדול ביותר של קולות הם אשר זכו.

לעומת זאת, החוק החדש מתבסס על ייצוג יחסי לרשימות של מפלגות וגושים. הדבר יעודד פעילות פוליטית ויגביר את חשיבות המפלגות הפוליטיות במועצה הפלסטינית המחוקקת. הדבר חיוני על מנת להפוך את מנגנוני המהפכה למנגנונים של חברה אזרחית המתבססת על פלורליזם ועל מפלגות פוליטיות. הדבר אף מצריך קיומן של בחירות סדירות כל ארבע שנים, בניגוד לחוק הישן שקשר את תקופת הכהונה של המועצה עם תקופת הביניים (בהסכמים בין ישראל והפלסטינים).

:bitterlemons אפילו הצעת החוק תאושר, האם ניתן לקיים בחירות, לאור ההתפתחויות בשטח?

שועיבי: אף לפני 28 בספטמבר 2000 - התפרצות אינתיפאדת אל-אקצא ותחילתן של פעולות התוקפנות המקיפות של ישראל נגד העם הפלסטיני, הרשות ומוסדותיה - הבחירות בקרב הפלסטינים היוו דרישה ציבורית, אפילו כאשר הרשות הפלסטינית עיכבה קיומן של בחירות כלליות. היה הלך רוח בהנהגה של אי-אמון בעבודה ממוסדת. אדרבא, ההנהגה החזיקה בעמדה שניהול ישיר של "פרוייקט" זה יחזק את כוח השליטה שלה על המערכת הפוליטית.

ברם, מאז האינתיפאדה, ובד בבד עם ההתפתחויות החדשות והמסוכנות בשנתיים האחרונות, קיימים גורמים אחרים שיש להם כעת יחס ודעה לגבי נושאים אלה. שינויים אלה הביאו לסדר עדיפויות שונה של האזרח הממוצע.

:bitterlemons כיצד מעורבותם של גורמים אחרים זולת הפלסטינים משפיעה על תהליך הבחירות?

שועיבי: כיום הבחירות נתפסות כאמצעי בתהליך המאבק, ולא כמטרה לכשעצמה.

ישראל, המיוצגת ע"י ראש ממשלתה, רואה את הבחירות הפלסטיניות כאמצעי לחסל את הרשות הפלסטינית ואת ההתנגדות, למחוק את הסכמי אוסלו ולהפר אותם. אריאל שרון אינו מסתיר את עוינותו להסכמים אלה, אבל מסיבות של דעת קהל בינלאומית אינו מגלה קבל עם ועדה את עמדתו – אלא מסתפק בפעילות רבה בשטח.

שרון מתנהל בכבדות בין שתי עמדות: לאפשר קיום בחירות, וכיצד להתמודד עמן אם אכן יתקיימו. אם יגלה את עמדתו, הרי שיאלץ לקבל את תוצאותיהן, כולל בחירתו מחדש של [הנשיא הפלסטיני יאסר] ערפאת. אם יסרב, הרי שהשינויים בחוק הבחירות יכריחו אותו לנהל משא ומתן עם הרשות והדבר לא יהיה מקובל עליו.

:bitterlemons כיצד הקהילה הבינלאומית מעורבת בתהליך הבחירות?

שועיבי: המעורבות הבינלאומית בבחירות אלה, בראשות ארצות הברית ובאמצעות ה"רביעייה", רואה בבחירות דרך אחת להיפטר מערפאת. הם דורשים שהחוק או החוקה ישונו לפני שיתקיימו הבחירות כדי להבטיח את הפיכתו של ערפאת לדמות סמלית בלבד, או לדחוק אותו כליל מהרשות.

הקהילה הבינלאומית רואה בבחירות המוצעות מנגנון לגשר על תקופת הזמן שנקבעה בנאומו של נשיא ארצות הברית בוש להקמת מדינה פלסטינית עד 2005. בהקשר זה, היוזמה האירופית שהוצגה ע"י דנמרק קושרת את המצב הנוכחי לשלוש השנים הבאות, שלאחר תקופה זו תוכל לקום מדינה פלסטינית.

העמדה הפלסטינית, הן העממית והן הרשמית, לגבי הבחירות תהיה של הסכמה ל"רפורמות" בתנאי שהן אינן תוצאה של התערבות ישראלית ואמריקנית. התערבות זו דוחקת בציבור הפלסטיני לתמוך בנשיא הפלסטיני, יאסר ערפאת. הציבור רואה בבחירות הזדמנות לחדש את הלגיטימציה של ערפאת ולבחור בו מחדש.

נוסף לכך, קיום בחירות בהתאם לחוקים הישנים מצריך נסיגה ישראלית מכל השטחים שכבשה, דבר שיאפשר לפלסטינים להסתייע במשקיפים בינלאומיים. הפלסטינים רואים ברעיון של מתן זכות הבחירה לכל הפלסטינים, אמצעי לביסוס זכויותיהם על אדמתם ומכשיר לחיזוק רעיון העצמאות וההגדרה העצמית. . - יצא לאור 4 ספטמבר 2002 © bitterlemons.org.

עזמי שועיבי הוא חבר המועצה הפלסטינית המחוקקת וניסח את הצעת חוק הבחירות החדש הנדונה כעת במועצה המחוקקת

=============================

השקפה ישראלית
קיפאון מדיני משיקולי בחירות
מאת אלוף בן

לוח הזמנים הפוליטי של מערכות הבחירות בארה"ב, בישראל וברשות הפלסטינית מכתיב כיום את אופי הניסיונות להרגעת העימות הישראלי-פלסטיני וחידוש התהליך המדיני.

הבחירות השפיעו גם בעבר על תהליך השלום. הדוגמה המובהקת היתה דחיית הנסיגה הישראלית מחברון, עליה החליטה ממשלת פרס ערב הבחירות של 1996. שיחות טאבה, ערב הבחירות לראשות הממשלה ב-2001, היו ניסיון של הרגע האחרון להציע ויתורים לפלסטינים כדי לחזק את סיכויי אהוד ברק בקרב מצביעי שמאל ובוחרים ערבים שנשארו בבית.

אך כיום ניכרת השפעת הבחירות על התהליך המדיני, כבר זמן רב לפני ההליכה לקלפיות, ושילוב האילוצים הפוליטיים של שלושת השחקנים המרכזיים בזירה, מוביל לשיתוק המהלכים המדיניים.

מהלכי הממשל האמריקני במזרח התיכון מושפעים מאוד משיקולי הבחירות בארה"ב. הרפובליקאים זקוקים למצביעים ולתורמים היהודים בבחירות אמצע הכהונה בנובמבר 2002. לנשיא ג'ורג' וו. בוש אין עניין במחלוקת עם ישראל, על רקע הסקרים שהראו עלייה בתמיכה היהודית ברפובליקאים בתקופת כהונתו.

כשמנהיגי מצרים וסעודיה הציגו לבוש את תוכניתם המדינית, הם התחשבו ב"אילוץ היהודי", והציעו להכריז על מדינה פלסטינית זמנית אחרי הבחירות לקונגרס, ולדחות את הסכם הקבע לאחר הבחירות לנשיאות בנובמבר 2004, בהנחה שנשיא בכהונה שנייה "משוחרר" מאימת היהודים. בוש קיבל חלקית את עצתם, ובנאומו מ-24 ביוני הציע להשלים את הסכם הקבע תוך שלוש שנים, במרחק בטוח לתוך הכהונה הנשיאותית הבאה. גם העיסוק הגובר של הממשל במלחמה בעיראק מושפע מהבחירות הקרבות ומרצון הרפובליקאים להטות את הדיון הציבורי מבעיות הכלכלה למלחמה בטרור.

בישראל אין לדעת, אם הממשלה הנוכחית תשרוד עד לסיום כהונתה ב-28 באוקטובר 2003, או שתלך לבחירות מוקדמות באביב - ואולי כבר בינואר. בצל חוסר הוודאות החלו תהליכי הפריימריס במפלגת העבודה ובליכוד. ראש הממשלה, אריאל שרון, זז בהדרגה ימינה בלחץ יריבו, בנימין נתניהו, ואינו מדבר עוד על מדינה פלסטינית כמו בקיץ שעבר. בעבודה הכיוון הפוך, והיו"ר בנימין בן אליעזר נאלץ לפנות שמאלה, במהלכיו לבניית גדר ההפרדה (נגד יריבו חיים רמון) ולהפסקת אש מקומית והורדת מאחזים (מול המתמודד החדש עמרם מצנע).

שרון מודע היטב להשפעת הקלפיות על הדיפלומטיה. במגעיו עם הממשל האמריקני לפני נאום בוש, איים להפעיל את "נשק יום הדין" – בחירות מוקדמות. "כמובן שאבחר מחדש, אבל קודם יעברו שישה חודשים של קיפאון", הזהיר את בכירי הממשל. אותו תרגיל, אך בכיוון ההפוך, מנסה לעשות אויבו המר של שרון, יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת. המנהיג הפלסטיני מנסה להפוך את הקלפיות לקש ההצלה מהבידוד הבינלאומי שכפו עליו בוש ושרון. ערפאת ואנשיו החליטו על בחירות חדשות ברשות ב-15 בינואר 2003, במתכונת של הסכמי אוסלו. בתנאים כאלה, ערפאת צפוי לזכות וליהנות ממנדט ציבורי מחודש, שיניע את תומכיו האירופים להושיט לו יד. מהסיבה הזאת, אין בישראל שום התלהבות מהבחירות הפלסטיניות. שרון רואה בהן תעלול להשארת ערפאת בשלטון, ושמעון פרס מזהיר מהקצנת העמדות של המועמדים שתנציח את העימות. באגף התכנון בצה"ל מעריכים שהבחירות הפלסטיניות לא יתקיימו לפני סוף 2003. ההערכה הוצגה לדרג המדיני, ומותאמת בדיוק לאילוציו: כך יילכו הפלסטינים לקלפיות רק אחרי הבחירות בישראל, וההחלטות על נסיגת צה"ל משטחי הרשות, כדי לאפשר את הבחירות, יוטלו על הממשלה הבאה.

הממשל האמריקני הציע פשרה: בחירות באביב 2003, אחרי שינוי חוק הבחירות הפלסטיני והנהגת רפורמה שתציב "ראש ממשלה" בצמרת הרשות ותדחק את ערפאת למעמד סמלי. הפיתוי העיקרי לפלסטינים הוא בנסיגת צה"ל משטחיהם. אך ההנהגה הקיימת ברשות, שלא חפצה בהתאבדות פוליטית, מסתייגת מהרעיון, ומידת הנחישות האמריקנית להגשימו אינה ברורה. כשהמנהיגים עסוקים באילוצים פנימיים, אין סיכוי רב להתקדמות מדינית. אפשר להעריך, שהקיפאון בזירה הישראלית-פלסטינית יימשך לפחות עד לבחירות בישראל, או עד למלחמה בעיראק, שגם היא לא מנותקת מלוח הזמנים האלקטורלי. הציפייה למתקפה אמריקנית, שעלולה לעורר התקפות טילים עיראקיות על ישראל, מחזקת את הלכידות בממשלה ומרחיקה את האפשרות להקדמת הבחירות. מה שמבטיח תקופת "תחזוקה והמתנה" ממושכת. – יצא לאור 4 ספטמבר 2002 © bitterlemons.org.

אלוף בן הוא הכתב המדיני של עיתון "הארץ". הוא מסקר את יחסי ישראל והפלסטינים מאז 1993.

=============================

לביטול מנוי ב-bitterlemons.org, יש לכתוב ל-
unsubscribehebrew@bitterlemons.org ולכתוב
unsubscribehebrew בשורת הנושא. ניתן לכתוב
לעורכים ע'סאן חטיב ויוסי אלפר ב-ghassan@bitterlemons.org
ו-yossi@bitterlemons.org, בהתאמה.

bitterlemons.org הינה איגרת אנטרנט המציגה דעות ישראליות
ופלסטיניות ביחס לסוגיות בעלי עניין משותף. כל גליון מנתח
סוגיה מוגדרת המעוררת מחלוקת. bitterlemons.org
מקיים סימטריה ארגונית ומוסדית מוחלטת בין מרכיביו
הישראלים והפלסטינים.
><><><><><><><><><><><><><><><><